Flatland

ֿRojer Omar is a dreams collector -

For the past 10 years He collects children’s dreams all over the world and ask worldwide artists to give them a visual interpretations. You can find some of the illustrated dreams on his project: elmonstruodecoloresnotieneboca.

These days he presents some of this works in the “journey among dreams”  exhibition in Jaffa museum of antiquities.

On this occasion Omar has printed a small two-color book titled “Fear of green”, with dreams of Spanish children, illustrated by artists from Israel.

I was very exited when he contacted me and asked me to illustrate this dream:

“I dreamed that a new student came to my class. It was a German shepherd dog! He was the best student in math, and he even knew how to use the computer! Suddenly I woke up and I found my cat sitting on my head”
Dream by Mariona, 9 years old.
Illustrated by Avital Manor.

Forgive me for transferring to Hebrew but the explanation of my illustration decisions  will be more fluent.

כשקראתי את חלומה של מריונה בפעם הראשונה חשבתי לאייר את הסיטואציה הכיתתית של כלב זאב יושב בכיתה ככל תלמיד אחר (אולי עם משקפיים ,שקוע במחשב אבל לא לברוח יותר מידיי בפרשנות שלי מהטקסט). אבל, ככל שחשבתי על זה, האווירה החלומית עם ההגיון הנזיל הובילה אותי למחשבות על הכלב שבחלום (מיהו? מה המשמעות של היותו טוב במתמטיקה? האם הוא סובל מהצקות מיוחדות על הרקע הזה? האם הוא חנון נרדף? איך יהיה כשיתבגר?) עוד הטרידה אותי השאלה מה הקשר הלוגי בין העובדה שבחלום מופיע כלב ובמציאות התיישב על מריונה החתול שלה. ניסיתי לחשוב מיהי מריונה ומה תפקיד הכלב בחלום שלה.

את ההחלטה להפוך את הכלב לזה החולם (על עצמו? על מריונה?) ועליו יושב החתול קיבלתי אחרי לילה של שינה מלאת חלומות…

בחרתי ללכת בדרך היצירה האבסורדית, גם מבחינת נושא הציור וגם מבחינת הטכניקה והאווירה המעט מטרידה. הצבעוניות השחורה-ירוקה שהכתיב רוג’ר, הסתדרה עם זה יופי… בתוך הציור זרעתי רמזים רבים ליצירות אחרות ולפרדוקסים מתמטיים.

על אחד מהם אני מרגישה צורך להתעכב: על הדף שמונח ברישול על השולחן ולידו עט המרמז לכך שהכלב נרדם בזמן שרשם אותו, רשום אחד הפרדוקסים הטראומתיים ביותר בתולדות המתמטיקה. מדובר באנטינומיה של ראסל

(russell’s antinomy)

אני נזכרת ביום שבו תיאר לי בדרמטיות אבי המתמטיקאי את הרגע הזה שבו פרגה עוצר את מכבש הדפוס באמצע הדפסת הספר הכולל ביותר שנכתב אי פעם על תורת הקבוצות ועל תורה מתמטית בכלל,  וכל זה בגלל מברק קצר ובו מס’ זעום של סימנים מתימטיים, שנשלח אליו מסטודנט צעיר בשם ברטראנד ראסל.

הייתי ילדה קטנה ומאז (עד הרגע שבו למדתי את הפרדוקס בצורה שיטתית ויבשה באוניברסיטה…) ליוו אותי מחשבות על הדמות הטרגית הזו שמפעל חייה קורס בבת אחת. היום, כשאני חושבת על זה, אני מבינה שלימודי מתמטיקה הם קודם כל שיעור בצניעות (אם כי לא כל המתמטיקאים מיישמים את השיעור הזה…) ולכן אינני מתחרטת ולו לרגע על הדרך הפתלתלה שעברתי עד שהגעתי להחלטה להקדיש את חיי המקצועיים לאיור..

ואת כל שאר הרמזים אני משאירה לכם לגלות (או להמציא…) לבד…

(כתבה שפורסמה ב”הארץ” לפני שנתיים וחצי על אומאר)